מה זה ODT ואיך זה עובד בבתי ספר?
מאת: דניאל חסיד
(כן, זה אני, לא איזה רובוט חכם מדי!)כששמעתי בפעם הראשונה על ODT, חשבתי שזה איזה קיצור של "אוי, די, תפסיק" – משהו שהילדים שלי צועקים כשאני מנסה ללמד אותם תרגילי כושר בסלון. אבל אז גיליתי שזה בעצם "Outdoor Training" – אימון חוץ – וזה הדבר הכי מגניב שקרה לי מאז שהמציאו את הקפה של הבוקר. אז מה זה ה-ODT הזה, ולמה זה עובד כל כך טוב בבתי ספר? תנו לי לספר לכם, כי אני חי את זה כל יום.
ODT: לא סתם יום כיף, אלא משהו עם שיניים
תארו לעצמכם כיתה של 30 ילדים. חלקם צועקים, חלקם זורקים עפרונות, ואחד מהם – תמיד יש אחד כזה – מחליט שזו שעה מצוינת לבדוק כמה זמן הוא יכול לעמוד על שולחן לפני שהמורה שמה לב. עכשיו, תוסיפו לזה משימה: "תבנו מגדל מחבלים וקופסאות תוך 10 דקות, אבל תצטרכו לעבוד יחד." פתאום, הכאוס הזה הופך לסרט של פיקסאר – כולם רצים, מתווכחים, צוחקים, ובסוף יש מגדל. זה ODT: פעילות חוץ שמשלבת אתגרים פיזיים עם עבודת צוות, והופכת ילדים למיני-מנהיגים בלי שהם שמים לב שהם "לומדים".אני זוכר פעם אחת, בכיתה ה' אחת, היה ילד שהיה תמיד בצד – נקרא לו יוסי (לא השם האמיתי, כמובן, כי אני לא רוצה שתחפשו אותו בפייסבוק). ביקשתי מהם לעבור מסלול מכשולים שבו כולם חייבים להחזיק חבל אחד. יוסי, שבדרך כלל הסתתר מאחורי התיק שלו, פתאום צעק: "תמשכו יותר חזק, אנחנו נופלים!" בסוף הפעילות, החבר'ה שלו מחאו לו כפיים. זה לא סתם סיפור חמוד – זה מה ש-ODT עושה.
אז איך זה עובד בבית ספר?
בואו נודה בזה: מורים לא מחפשים עוד שעה של "יום כיף" שבה הילדים רצים כמו עדר תרנגולות משוחרר. הם רוצים משהו שמשאיר חותם. ODT עובד כי הוא לוקח את הכאוס של הילדים ומכוון אותו למשהו עם מטרה. הנה איך זה נראה בשטח:
- שלב 1: אני מגיע עם ציוד – חבלים, קופסאות, לפעמים אפילו כדור אחד שחוק שמצאתי בחצר (צוחק, יש לי ציוד מקצועי!).
- שלב 2: אני נותן משימה שדורשת שיתוף פעולה. לדוגמה, "תחנת אלפא" שלי – שם הם צריכים לעבור מסלול שבו כולם תלויים אחד בשני, ממש כמו בסרטי גיבורי-על, רק בלי הגלימות.
- שלב 3: הם נכשלים פעם אחת, צוחקים, מתווכחים מי אשם, ואז מנסים שוב – ופתאום זה עובד.
מחקרים, כמו זה של המרכז הלאומי לבריאות הילד בארה"ב (כן, חפרתי קצת בשבילכם), מראים שפעילות גופנית קבוצתית משפרת תקשורת ומורידה מתחים חברתיים. אבל אני לא צריך מחקרים – אני רואה את זה בעיניים של הילדים כשהם מסיימים.
למה בתי ספר צריכים את זה?
כמורה לחינוך גופני בעברי, אני יודע ששיעורי חינוך לא תמיד נותנים מענה למי שמרגיש "מחוץ לעניינים". ODT נותן לכל ילד תפקיד – גם לזה שחושב שהוא לא שווה כלום. פעם אחת, מנהלת בית ספר אמרה לי אחרי סדנה: "דניאל, לא ראיתי את הכיתה הזו עובדת יחד ככה אף פעם." זה לא קסם – זה פשוט כלי שמקרב אנשים דרך זיעה וצחוק.אז אם אתם מורים, יועצות או מנהלים שמחפשים דרך להפוך את הכיתה שלכם ממקום של "כל אחד לעצמו" למשהו שמרגיש כמו קבוצה אמיתית, תנו ל-ODT הזדמנות. זה לא עוד שיעור משעמם על לוח – זה משהו שהילדים יזכרו גם כשיהיו בגילי (טוב, אולי לא כל כך זקנים כמוני!).
רוצים לנסות?
אני, דניאל חסיד, עושה את זה כבר שנים – מבתי ספר קטנים ועד ארגונים גדולים. תבקרו אותי ב-dhpe.co.il או תשלחו לי הודעה, ונראה איך אני יכול להביא קצת ODT לחיים שלכם. רק תביאו נעלי ספורט – אני לא אחראי על קרסוליים מפונקים!