כילד, חוויתי שנים של בדידות וכאב. חרמות היו חלק מהיומיום שלי, והרגשתי כאילו אף אחד לא רואה אותי באמת. חיפשתי נואשות את המקום שבו בני אדם יוכלו להקשיב זה לזה, לראות את המקום של האחר, ולבנות חיבור אמיתי. יום אחד, במהלך משחק פשוט בחצר, התבוננתי בנמלים שצעדו בשורה ארוכה. הן הלכו אחת אחרי השנייה, בלי לעקוף, למרות שהן עיוורות לחלוטין לעולם שסביבן. התפלאתי: איך זה עובד? שאלתי את אבא שלי, והוא חייך ואמר לי משפט שהדהד בי שנים: "זה טבע העולם, דניאל – ללכת עם העדר. אבל אתה, דניאל, תהיה זה שמנווט את העדר למקום של טוב." מאותו רגע, הבנתי שכדי להגיע למקום הזה, עלינו קודם כל להוקיע את החרמות מקרבנו ולהחליף אותם בחיבור אנושי.
מהנמלים לסדנאות
התובנה הזו נחקקה בי, והובילה אותי למסע חיים שבו החלטתי להפוך למנחה של סדנאות גיבוש לתלמידים. ראיתי בעצמי שליח שיכול ללמד ילדים ונוער איך לעבוד יחד, להקשיב, ולהבין את האחר – בדיוק כמו הנמלים ששיתפו פעולה בלי לראות. כשהתחלתי להנחות את הסדנאות הראשונות שלי, כמו תחנת "העכביש" או "גשר התנינים", חוויתי רגעים שבהם תלמידים שחשבו שהם שונים התחברו דרך משימות משותפות. זה היה הרגע שבו הבנתי שהמטרה שלי היא לא רק ללמד, אלא לבנות גשרים בין לבבות.
היום, דרך "פרויקטים בחינוך", אני מביא את השיעור הזה לכל בית ספר. סדנאות הגיבוש שלנו, כמו "חיזוק קשרים ומניעת חרמות" ו"בונים גשרים – שילוב עולים", נבנו מתוך אמונה ששיתוף פעולה יכול לשנות חיים. תחנות כמו "העכביש", שבה התלמידים חייבים לסמוך זה על זה כדי לעבור רשת חבלים, מלמדות אמון ואמפתיה. "גשר התנינים" מראה איך תכנון קבוצתי יכול לגשר בין תרבויות שונות, במיוחד כשמדובר בעולים חדשים. הסדנאות האלה מאושרות על ידי מורים ככלי חינוכי שמחזק שייכות ומסוגלות, וראיתי בעצמי כמה הן משנות את הדינמיקה בכיתה.
כל פעם שאני רואה תלמיד מחייך בסוף סדנה או שומע ממנהל על שיפור באווירה בכיתה, אני חוזר לאותו יום עם הנמלים. אני מבין שהדרך למקום של טוב מתחילה בהקשבה, בשיתוף פעולה, ובדחיית חרמות. כמנהל העדר, אני שואף להמשיך ולבנות גשרים – לא רק עבור הילדים, אלא גם עבור המורים והקהילה כולה.
אם אתם מחפשים דרכים לחזק את הקהילה בבית הספר שלכם, סדנאות ה-ODT שלנו יכולות להיות התחלה. הן מבוססות על ניסיון אישי ותובנות שצברתי לאורך השנים, ומוכיחות שגיבוש אמיתי הוא אפשרי.